חברת מבני תעשיה בע"מ נ' לוי

פסק - דין

מבוא וטענות הצדדים בתמצית

התובעת עותרת לחיוב הנתבע בפרעון שלושה שטרי חוב, ע''ס 49,051 ₪ כל אחד (להלן – שטרי החוב), אשר נמסרו לה במסגרת חוזה שכירות, לפיו שכר הנתבע מאת התובעת נכס ברח' ההדרים 36, אשדוד, בשטח של 545 מ''ר (להלן – המושכר).

לשיטת התובעת, לנתבע חוב גדול בגין המושכר, בסך 374,073 ₪, ולפיכך היא מבקשת לאכוף עליו את פרעון שטרי החוב.

בפי הנתבע שלל טענות כנגד התובעת. הנתבע העלה בתצהירו התומך בהתנגדות שהגיש, סדרת טענות, ויצוין כי לא הגיש תצהיר עדות ראשית, אלא הסתפק בתצהיר זה. להלן אפרט בקצרה את תמצית טענות הנתבע:

הנתבע טוען כי התובעת הטעתה אותו והחתימה אותו במרמה על שני חוזי שכירות שונים, אחד מוסכם, שהעתקו לו נמסר לו, ולאחר מכן הציגה בפניו מצג לפיו עליו לחתום על עותקים נוספים, אך נתנה לו לחתום על חוזים שונים נוספים, המקפחים אותו "באופן ממשי וחמור" (סעיף 3 לתצהיר).

אגב, התובעת אף עתרה לחיוב אחיו של הנתבע בפרעון שטרי החוב, בטענה כי הוא חתום עליהם כערב, והוא הגיש התנגדות (נפרדת) בה טען כי חתימתו זוייפה. הנתבע טען בעדותו כי אכן חתימת אחיו זוייפה (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 1-3).

עוד נטען כי מטרתו של העסק שהפעיל הנתבע במושכר, היה מחסן קירור לאחסנה, ייצור ושיווק בשר, ולפיכך הוא הדגיש בפני התובעת במו''מ, כי המושכר אמור לספק חשמל באמפרים גבוהים להפעלת המקררים. לשיטתו, סוכם כי במושכר יהיה לוח חשמל תלת פאזי של 2 כפול 80 אמפר, או 160 אמפר, וכי התובעת תתקין במושכר מערכת מתזים. חוזה השכירות שהציגה התובעת אינו כולל התחייבויות מעין אלה הנוגעות ל-160 אמפר או למתזים, ולשיטתו הדבר נובע מאותה מרמה שצוינה לעיל.

בהקשר זה טוען הנתבע כי תכנן לבנות במושכר "פריזרים" בשטח של כ-400 מ''ר, ובשל העדר אספקת חשמל מספקת, בנה בשלב ראשון רק 200 מ''ר, ומתוכם ניצל רק 100 מ''ר בשל אותו מחסור בחשמל. לשיטתו, כתוצאה מכך נגרם לו נזק של 118,000 ₪ לחודש, כולל מע''מ.

כמו כן, הוסכם לשיטתו של הנתבע, כי הוא יהיה אחראי לניקיון המתחמים הסמוכים למושכר, ובתמורה יקבל 5,000 ₪ לחודש, שיקוזזו מדמי השכירות.

עוד גורס הנתבע כי סוכם שישפץ את המושכר ויקבל החזר עבור הסכומים שהוציא, באמצעות קיזוז דמי שכירות, ולפיכך הוא ביצע שיפוץ בסך 89,440 ₪, אותו יש לקזז מהחוב הנטען.

טענה נוספת בפי הנתבע הינה הסכמה לכאורה לביצוע עבודות אחזקה בנכס, תמורת סך של 5,000 ₪ לחודש, עבודות אותן ביצע לשיטתו במשך 3 חודשים, ואף סכום זה הוא מבקש לקזז מהחוב הנטען.

הנתבע מוסיף כי הגלריה במושכר נבנתה ללא היתר, ולכן לא יכול היה לקבל רישיון עבור העסק, אלא אם כן יאטום את הגלריה. לפיכך, הנתבע טוען כי אינו חייב בתשלום עבור שטח הגלריה, שהינו 65 מ''ר.

טענה אחרונה בפי הנתבע הינה כי מפתחות המושכר נמסרו לו רק חודש ימים לאחר תחילת תקופת השכירות.

להשלמת התמונה ראוי להוסיף, כי התובעת הגישה נגד הנתבע תביעת פינוי, במסגרתה ניתן פסק דין בהסכמה, לפיו עליו לפנות את המושכר עד ליום 5.01.13. לשיטת התובעת, עד היום לא פונה המושכר.

איזהו החוזה המחייב שנכרת בין הצדדים ?

התובעת הציגה חוזה שכירות מיום 5.06.11, שסומן ת/1. לשיטתה, זהו חוזה השכירות המחייב. הנתבע הציג חוזה שכירות דומה, אם כי לא זהה, מאותו תאריך, ת/3 והוא טוען שהתובעת ומי מטעמה חתומים עליו (הנתבעת מכחישה זאת כמובן).

ניתן להבחין בשלושה הבדלים רלוונטיים עיקריים בין המסמכים:

בת/3 הוסף בסעיף 9(ב) לאחר המשפט הקובע כי התובעת תבצע במושכר חיבור חשמל של 80 אמפר תלת פאזי, משפט כדלקמן: "כפול שתי לוחות חשמל ו/או 160 אמפר תלת פאזי". משפט זה נפקד מסעיף 9 (ב) לת/1.

בנוסף, קיים שוני בתוכן ובמבנה של סעיף 8 בשני המסמכים. בת/1 אין זכר בסעיף זה להתחייבות מצד התובעת להתקנת מתזים, נהפוך הוא, בסעיף 8(ו) נקבע כי השוכר, קרי הנתבע, צריך להתקין מתזים על חשבונו במושכר. בת/3 נקבע באותו סעיף כי חובה זו מוטלת דווקא על המשכיר, קרי על התובעת.